מיומה – שרירן ברחם

מיומה היא גידול שפיר (שאינו סרטני) המתפתח מרקמת השריר של הרחם. מדובר בגידול השכיח ביותר באגן הנשי: מחקרים מראים כי למעלה מ-70% מהנשים יפתחו שרירן עד גיל 50, אם כי רבות מהן לא יחושו בתסמינים כלל.

השרירנים נבדלים זה מזה בגודלם ובמיקומם, עובדה המשפיעה ישירות על סוג התסמינים:

• שרירן תוך-דופני (Intramural): מתפתח בתוך קיר השריר של הרחם. זהו הסוג הנפוץ ביותר.
• שרירן תת-נסיובי (Subserosal): צומח מהדופן החיצונית של הרחם כלפי חלל האגן. הוא עשוי ללחוץ על איברים סמוכים כמו שלפוחית השתן.
• שרירן תת-רירי (Submucosal): מתפתח סמוך לרירית הרחם ובולט אל תוך חלל הרחם. סוג זה נוטה לגרום לדימומים כבדים ועלול להשפיע על הפוריות.

למה זה קרה?

למרות שהגורם המדויק להתפתחות שרירנים אינו ידוע בוודאות, המחקר מצביע על מספר גורמים משפיעים:

• פעילות הורמונלית: אסטרוגן ופרוגסטרון, ההורמונים האחראים על מחזור הווסת, מעודדים גם את צמיחת השרירנים.
• גנטיקה: קיום שרירנים אצל אם או אחות מעלה את הסבירות להתפתחותם.
• אורח חיים: גורמים כמו השמנת יתר או תזונה מסוימת נמצאו במחקרים כקשורים לעלייה בסיכון.

מספר השרירנים וקצב התפתחותם

מיומה יכולה להופיע כגוש בודד או במצב של ריבוי שרירנים (מצב המכונה לעיתים "רחם שרירני"). חשוב להבין את המאפיינים הבאים של התופעה:

• האם יופיעו שרירנים נוספים? הופעת שרירן אחד אינה מחייבת הופעה של שרירנים נוספים בעתיד. עם זאת, היא מעידה על נטייה של הגוף לפתחם, ולכן נשים שאובחנו עם שרירן אחד נמצאות במעקב תקופתי.
• מהו קצב הגדילה? קצב הגידול אינו אחיד ואינו ניתן לחיזוי מראש. ישנם שרירנים שנותרים באותו גודל במשך שנים, ואחרים שגדלים במהירות.
• שינויים לאורך זמן: צמיחת השרירן עשויה להיעצר מעצמה או אף להתכווץ – תהליך שקורה לרוב לאחר גיל המעבר (מנופאוזה) עם הירידה ברמות ההורמונים בגוף. בשל הדינמיות הזו, במקרים רבים ההמלצה הראשונית תהיה מעקב תקופתי בלבד.

התסמינים: מתי מיומה דורשת התייחסות?

נשים רבות חיות עם מיומות ללא כל הפרעה. עם זאת, כאשר השרירן גדל או ממוקם באזורים רגישים, הוא עלול לגרום ל::

• שינויים במחזור החודשי: דימום ווסתי כבד מאוד (מנורגיה), מחזור ממושך מהרגיל או דימומים בין ווסתות.
• לחץ פיזי באגן: תחושת מלאות בבטן התחתונה, צורך תכוף במתן שתן עקב לחץ על השלפוחית, או כאבי גב תחתון המקרינים לרגליים.
• כאבים: כאב כרוני באגן או כאב המופיע בזמן קיום יחסי מין.
• השפעה על הפריון: קושי בכניסה להריון או נטייה להפלות, כתלות במיקום השרירן ביחס לחלל הרחם.

אבחון ומיפוי

האבחון הראשוני מתבצע לרוב בבדיקה גינקולוגית ידנית ובאמצעות אולטרסאונד (US). במקרים בהם נדרש תכנון מדויק לקראת טיפול, עשוי הצוות הרפואי להמליץ על בדיקת MRI. בדיקה זו מאפשרת לקבל מיפוי מדויק של מספר השרירנים, גודלם ואספקת הדם שלהם, נתונים קריטיים לקביעת האסטרטגיה הטיפולית.

שאלות נפוצות

• האם שרירן יכול להפוך לגידול סרטני? מיומה היא גידול שפיר לחלוטין. הסיכון ששרירן יהפוך לגידול ממאיר (הנקרא ליומיוסרקומה) הוא נדיר ביותר (פחות מ-1 ל-1,000 מקרים). עם זאת, כל צמיחה מהירה או שינוי חריג מחייבים מעקב רפואי.
• האם השרירן יכול לפגוע בסיכויי להיכנס להריון? התשובה תלויה בעיקר במיקום. שרירנים תת-ריריים (הבולטים לחלל הרחם) עלולים להפריע להשתרשות העובר. שרירנים אחרים לרוב אינם מונעים כניסה להריון, אך דורשים ליווי רפואי כדי למנוע סיבוכים או צירים מוקדמים.
• למה הבטן שלי נראית גדולה יותר? נשים רבות חוששות שהן עלו במשקל, בעוד שבפועל מדובר בשרירן גדול שתופס נפח בחלל הבטן (תופעה המכונה לעיתים "בטן שרירנית"). הסרת השרירן במקרים אלו לרוב מחזירה לבטן את המראה הטבעי שלה.
• האם השרירנים ייעלמו לבד אחרי גיל המעבר? הם לרוב לא נעלמים לחלוטין, אך הם נוטים להצטמק משמעותית. מכיוון שצמיחתם תלויה בהורמונים, הירידה ברמות האסטרוגן לאחר הפסקת הווסת מביאה במקרים רבים להקלה ניכרת בתסמינים ולעצירת הצמיחה.

אפשרויות הטיפול

הגישה הטיפולית כיום היא אישית ומותאמת למצב הרפואי ולתוכניות העתידיות של המטופלת (כמו רצון להריון):

• מעקב פעיל: אם השרירן קטן ואינו גורם לתסמינים, לרוב יומלץ על מעקב תקופתי בלבד ללא התערבות.
• טיפול תרופתי: שימוש בתרופות המיועדות להפחתת הדימום או לאיזון הורמונלי שעשוי להוביל להקטנה זמנית של השרירן.
• החלטה על טיפול כירורגי: במקרים בהם הטיפול השמרני אינו נותן מענה מספק לתסמינים, או כאשר גודל המיומה ומיקומה מחייבים התערבות, עומדת בפני המטופלת והרופא הבחירה בין שתי גישות ניתוחיות עיקריות. ההחלטה בין השתיים תלויה במגוון גורמים, ובהם גיל המטופלת, עוצמת התסמינים, והרצון לשמר את הפוריות או את הרחם עצמו.

הסרת השרירן בלבד (מיומקטומיה)

בגישה זו, המנתח מסיר אך ורק את השרירנים תוך שהוא משחזר ומשמר את מבנה הרחם. זהו הטיפול המועדף עבור נשים המתכננות הריון בעתיד או עבור נשים המעוניינות לשמר את הרחם מסיבות אישיות. לצד יתרון שימור הרחם, כדאי לקחת בחשבון את האפשרות להתפתחות שרירנים חדשים לאורך השנים, בשל העובדה שהרחם נשמר בשלמותו. את הניתוח ניתן לבצע במספר שיטות כירורגיות, החל מהגישה הפתוחה המסורתית ועד לשיטות זעיר-פולשניות מתקדמות.

[למידע מורחב על ניתוח להסרת שרירן >>]

כריתת רחם (היסטרקטומיה)

כריתת רחם מהווה פתרון קבוע וסופי למיומות, והיא מונעת את האפשרות להישנות של שרירנים בעתיד. גישה זו נשקלת לרוב כאשר מדובר במיומות רבות או גדולות מאוד, ובמצבים בהם האישה אינה מתכננת הריונות נוספים ואיכות חייה נפגעת באופן משמעותי. גם ניתוח זה ניתן לביצוע במגוון טכניקות, בהתאם למצבה הרפואי של המטופלת והמלצת המנתח.

[למידע מורחב על ניתוח כריתת רחם >>]