סרטן הלבלב

מהו סרטן הלבלב?

סרטן הלבלב (Pancreatic Cancer) הוא מחלה שבה תאים בלבלב מתחילים לגדול ולשגשג ללא בקרה ויוצרים גידול ממאיר. כדי להבין את המחלה, חשוב להכיר תחילה את האיבר עצמו ואת תפקידיו החיוניים.

תפקידו החיוני של הלבלב בגוף

הלבלב הוא בלוטה הממוקמת בעומק חלל הבטן, מאחורי הקיבה. יש לו שני תפקידים מרכזיים וחיוניים:

• תפקיד אקסוקריני (עיכול): הלבלב מייצר אנזימים רבי עוצמה המסייעים בפירוק המזון שאנו אוכלים – בעיקר שומנים, חלבונים ופחמימות. אנזימים אלו מופרשים דרך צינורות זעירים אל התריסריון (החלק הראשון של המעי הדק), שם הם פועלים.
• תפקיד אנדוקריני (הורמונלי): הלבלב מייצר הורמונים, והחשובים שבהם הם אינסולין וגלוקגון. הורמונים אלו מופרשים ישירות לזרם הדם ומווסתים את רמות הסוכר בגוף.

פגיעה בתפקוד הלבלב עלולה לשבש גם את מערכת העיכול וגם את האיזון ההורמונלי בגוף.

התפתחות תאים סרטניים בלבלב

כמו בכל סוגי הסרטן, המחלה מתחילה כאשר מתרחשים שינויים (מוטציות) בחומר הגנטי (DNA) של תא בודד. שינויים אלו גורמים לתא להתחלק ללא שליטה ובקרה. הצטברות של תאים כאלה יוצרת גוש המכונה גידול. גידול ממאיר מסוגל לפלוש לרקמות סמוכות, לחדור לכלי דם ולימפה, ובכך לשלוח גרורות לאיברים מרוחקים.

סוגי סרטן הלבלב

נהוג לחלק את סרטן הלבלב לשני סוגים עיקריים, בהתאם לסוג התאים שמהם התפתח הגידול:

• גידולים אקסוקריניים: זהו הסוג הנפוץ ביותר, המהווה למעלה מ-90% מכלל המקרים. הסוג השכיח ביותר בקבוצה זו הוא אדנוקרצינומה של הלבלב (באנגלית: Pancreatic Adenocarcinoma). סרטן זה מתפתח בתאים המצפים את צינורות הלבלב, דרכם זורמים אנזימי העיכול. ברוב המקרים, כאשר מדברים על "סרטן הלבלב", מתכוונים לסוג זה.
• גידולים אנדוקריניים (גידולים נוירואנדוקריניים של הלבלב – PNETs): סוג זה נדיר הרבה יותר ומתפתח בתאים מייצרי ההורמונים. גידולים אלו מתנהגים באופן שונה מאדנוקרצינומה, לרוב הם גדלים לאט יותר והפרוגנוזה שלהם טובה יותר.

שכיחות המחלה בישראל ובעולם

כדי להבין את תמונת המצב של סרטן הלבלב, חשוב להכיר את הנתונים המרכזיים המתארים את שכיחות המחלה ואת האוכלוסייה העיקרית הנפגעת ממנה.

• מחלה של הגיל המבוגר: המאפיין הדמוגרפי הבולט ביותר של סרטן הלבלב הוא הקשר לגיל. זוהי בראש ובראשונה מחלה של הגיל המבוגר, כאשר הגיל החציוני לאבחנה עומד על כ-70 שנים. כ-75% מהחולים מאובחנים לאחר גיל 65, והמחלה נחשבת לנדירה מאוד בקרב אנשים מתחת לגיל 45.
• הקשר לאבחון מוקדם: אף שסרטן הלבלב מהווה רק כ-3% מכלל גידולי הסרטן, הוא אחראי לשיעור תמותה גבוה יותר באופן יחסי. פער זה נובע בעיקר מהקושי לאבחן את המחלה בשלביה המוקדמים. מדי שנה, מאובחנים בישראל כמה מאות חולים חדשים.

גורמי סיכון ותסמינים המחייבים בירור

הבנת גורמי הסיכון והיכרות עם התסמינים האפשריים של סרטן הלבלב הן קריטיות, שכן הן יכולות לסייע בהגברת המודעות ובפנייה בזמן לבירור רפואי.

גורמי סיכון

גורם סיכון הוא כל דבר המעלה את הסיכוי של אדם לחלות במחלה. חשוב לזכור כי הימצאות של גורם סיכון אחד או יותר אינו אומר בוודאות שהאדם יחלה, כשם שהיעדרם אינו מבטיח הגנה.

• גיל מתקדם: זהו גורם הסיכון המשמעותי ביותר. הסיכון לחלות עולה באופן חד לאחר גיל 50, ורוב המקרים מאובחנים בקרב בני 65 ומעלה.

• עישון: עישון סיגריות הוא גורם הסיכון המשמעותי ביותר הניתן למניעה. מעשנים נמצאים בסיכון כפול לחלות בסרטן הלבלב בהשוואה ללא-מעשנים.
• היסטוריה משפחתית וגנטיקה: סיפור משפחתי של סרטן הלבלב, בעיקר אצל קרוב משפחה מדרגה ראשונה (הורה, אח/אחות, ילד), מעלה את הסיכון. כמו כן, תסמונות גנטיות מסוימות (כגון מוטציות בגנים BRCA1/2) קשורות לסיכון מוגבר.
• סוכרת: סוכרת מסוג 2 המאובחנת מזה שנים רבות מהווה גורם סיכון. יש לשים לב במיוחד למקרים של הופעה פתאומית של סוכרת אצל אדם מבוגר ללא השמנת יתר, שכן הדבר עלול להיות תסמין מוקדם של המחלה.
• השמנת יתר: עודף משקל, ובפרט השמנה בטנית, מגביר את הסיכון לחלות.
• דלקת לבלב כרונית: דלקת ממושכת של הלבלב, הנגרמת לרוב מצריכת אלכוהול מופרזת או מסיבות אחרות, היא גורם סיכון משמעותי.

• תזונה: תזונה עשירה בשומן ובבשר מעובד ודלה בפירות וירקות עלולה להעלות את הסיכון.

תסמינים

אחד האתגרים הגדולים בסרטן הלבלב הוא שבשלביו המוקדמים, התסמינים לרוב אינם קיימים או שהם קלים, מעורפלים וניתן לייחס אותם בקלות למצבים רפואיים אחרים ושכיחים יותר. כשהגידול גדל, הוא עלול לגרום לתסמינים הבאים:

• צהבת: זהו לרוב התסמין הראשון והברור ביותר, אך הוא מופיע בעיקר בגידולים הממוקמים בראש הלבלב. הגידול חוסם את צינור המרה, מה שגורם להצטברות בילירובין בדם. הסימנים כוללים הצהבה של העור ולובן העיניים, שתן כהה, צואה בהירה וגרד בעור

• כאבי בטן וגב: כאב עמום בחלק העליון של הבטן, שלעיתים קרובות מקרין ישירות לגב. הכאב יכול להחמיר לאחר אכילה או בשכיבה.

• ירידה בלתי מוסברת במשקל: איבוד משקל משמעותי ללא שינוי בתזונה או בפעילות הגופנית, המלווה לעיתים קרובות באובדן תיאבון.

• שינויים ביציאות: צואה שצבעה בהיר, היא שומנית, צפה ובעלת ריח רע במיוחד (סטאטוריאה). מצב זה נגרם מחוסר באנזימי לבלב הדרושים לעיכול שומנים.
• בחילות והקאות: הגידול עלול ללחוץ על הקיבה ולגרום לתחושת מלאות מוקדמת, בחילות והקאות.
• עייפות קיצונית וחולשה.

חשוב להדגיש: הופעה של אחד או יותר מהתסמינים הללו אינה מעידה בהכרח על סרטן הלבלב. עם זאת, אם התסמינים חדשים, נמשכים לאורך זמן או מחמירים, חיוני לפנות לרופא/ה להמשך בירור.

אבחון וקביעת שלב המחלה:

תהליך האבחון של סרטן הלבלב הוא תהליך מורכב הכולל מספר שלבים. מטרתו היא לאשר את קיום הגידול, לקבוע את סוגו, ובעיקר – להבין את מידת התפשטותו בגוף. שלב זה, הנקרא "Staging" או "דירוג המחלה", הוא קריטי לקביעת תוכנית הטיפול המתאימה ביותר.

בדיקות אבחון:

רופא/ה שיחשדו בסרטן הלבלב על סמך התסמינים והבדיקה הגופנית, יפנו את המטופל/ת לסדרת בדיקות:

• בדיקות דם:

1. תפקודי כבד ובילוריבין: בדיקות אלו יכולות להצביע על חסימה בדרכי המרה, תסמין נפוץ של גידול בראש הלבלב.

2. סמני סרטן (Tumor Markers): הבדיקה העיקרית היא לרמת החלבון CA 19-9 בדם. חשוב להדגיש: סמן זה אינו משמש לאבחון חד-משמעי של המחלה (רמתו יכולה להיות גבוהה גם במצבים אחרים), אך הוא כלי חשוב למעקב אחר תגובת הגידול לטיפול ולהערכת חזרת מחלה לאחר הניתוח.

• בדיקות דימות:

1. סריקת CT בפרוטוקול לבלב: זוהי בדיקת הדימות החשובה והראשונית ביותר. מדובר בסריקת CT ייעודית לאזור הלבלב, הכוללת הזרקת חומר ניגוד ומבוצעת בטכניקה מיוחדת. הבדיקה מספקת תמונה מפורטת של הגידול ומאפשרת להעריך את גודלו, מיקומו, והאם הוא מערב כלי דם ראשיים סמוכים – נתון קריטי להערכת יכולת הכריתה שלו בניתוח.

2. אולטרסאונד אנדוסקופי (EUS): בדיקה זו משלבת אנדוסקופיה (החדרת צינור גמיש עם מצלמה דרך הפה) עם אולטרסאונד. המתמר מגיע קרוב מאוד ללבלב ומאפשר הדגמה מדויקת של הגידול. היתרון המרכזי של בדיקה זו הוא היכולת ליטול ביופסיה (דגימת רקמה) מהגידול באמצעות מחט דקה (FNA), ובכך לאשר באופן סופי את האבחנה.

3. MRI / MRCP: בדיקת MRI משמשת לעיתים כהשלמה ל-CT, בעיקר להדגמה טובה יותר של דרכי המרה והכבד.

• ביופסיה:

1. כאמור, לקיחת דגימת רקמה מהגידול היא הדרך הוודאית היחידה לאשר שמדובר בגידול ממאיר ולקבוע את סוגו. לרוב, היא מתבצעת במהלך בדיקת ה-EUS.

קביעת שלב המחלה: המפתח להתאמת הטיפול

לאחר השלמת הבדיקות, הצוות הרפואי קובע את "שלב" המחלה. בניגוד למספור היבש (שלבים 1-4), בסרטן הלבלב נהוג להשתמש בחלוקה מעשית יותר, המתארת את היכולת לכרות את הגידול בניתוח – הטיפול היחיד שיכול להוביל לריפוי.

• גידול נתיח: הגידול מוגבל ללבלב בלבד ואינו חודר לכלי הדם הראשיים הסמוכים לו. במצב זה, מטרת הטיפול היא ניתוח לכריתת הגידול במטרה לרפא את המחלה.
• גידול שנתיחותו גבולית: הגידול נוגע או חודר באופן מוגבל לכלי דם סמוכים. בעבר, גידולים אלו נחשבו ללא-נתיחים. כיום, הגישה המקובלת היא מתן טיפול טרום-ניתוחי (נאואדג'ובנטי) – כימותרפיה, לעיתים בשילוב קרינה – במטרה לכווץ את הגידול, להרחיקו מכלי הדם, ולהפוך אותו לנתיח.
• גידול מתקדם מקומית: הגידול חדר באופן נרחב לכלי דם ראשיים, כך שלא ניתן להסירו במלואו בבטחה. המחלה עדיין מוגבלת לאזור הלבלב ולא שלחה גרורות מרוחקות. הטיפול במצב זה מתמקד בכימותרפיה ו/או קרינה במטרה לעצור את התקדמות המחלה, להאריך חיים ולשפר את איכותם.
• גידול גרורתי: הגידול שלח גרורות לאיברים מרוחקים, כגון הכבד, ריאות או חלל הבטן. במצב זה, ניתוח אינו אפשרות ריפוי, והטיפול העיקרי הוא טיפול מערכתי (סיסטמי), כלומר כימותרפיה, שמטרתו לכווץ את הגרורות, להאט את קצב התקדמות המחלה, להקל על תסמינים ולשפר את איכות החיים.

אפשרויות הטיפול בסרטן הלבלב

הטיפול בסרטן הלבלב הוא מורכב ומותאם אישית לכל מטופל/ת. ההחלטה על תוכנית הטיפול מתקבלת על ידי צוות רב-תחומי (מנתח/ת, אונקולוג/ית, גסטרואנטרולוג/ית, רדיולוג/ית ועוד), ומתבססת על שלב המחלה, סוג הגידול, מיקומו, ומצבו הבריאותי הכללי של המטופל.

טיפול כירורגי – האפשרות היחידה לריפוי

חשוב להדגיש כי ניתוח הוא הטיפול היחיד המציע פוטנציאל לריפוי מלא מסרטן הלבלב. עם זאת, בשל האבחון המאוחר במקרים רבים, רק כ-20% מהמטופלים מאובחנים בשלב שבו הגידול נחשב "נתיח" (ניתן לכריתה מלאה). סוג הניתוח נקבע בעיקר לפי מיקום הגידול בלבלב.

• ניתוח וויפל: זהו הניתוח המבוצע כאשר הגידול ממוקם בראש הלבלב. זהו ניתוח מורכב שבו כורתים את ראש הלבלב, התריסריון, כיס המרה וחלק מדרכי המרה, ולאחר מכן משחזרים את המשכיות מערכת העיכול.

למידע המלא על ניתוח וויפל רובוטי, לחצו כאן

• כריתת לבלב דיסטלית (רחיקנית): ניתוח זה מיועד לגידולים הממוקמים בגוף או בזנב הלבלב. במהלכו, כורתים את החלק השמאלי של הלבלב (הגוף והזנב). במקרים רבים, בשל הקרבה האנטומית והאספקה הדמית המשותפת, נכרת גם הטחול יחד עם הלבלב. כריתת הטחול מחייבת מתן חיסונים ספציפיים למניעת זיהומים עתידיים.
• כריתה מלאה של הלבלב (Total Pancreatectomy): זהו ניתוח נדיר המבוצע רק כאשר הגידול מפושט לכל אורך הלבלב. לכריתה מלאה יש שתי השלכות משמעותיות וקבועות: המטופל מפתח סוכרת התלויה לחלוטין באינסולין (סוכרת מסוג 1), ונזקק לנטילה קבועה של תוספי אנזימי לבלב עם כל ארוחה למשך כל חייו.

הגישה הרובוטית בניתוחי לבלב

כיום, ניתן לבצע את כל ניתוחי הלבלב המורכבים הללו בגישה זעיר-פולשנית באמצעות מערכת כירורגית רובוטית דוגמת דה וינצ'י. גישה זו מציעה יתרונות משמעותיים למטופל:

• דיוק כירורגי מירבי: המנתח/ת מקבל/ת תמונה תלת-ממדית ומוגדלת של שדה הניתוח, וזרועות הרובוט מאפשרות תנועה עדינה ומדויקת יותר מיד אנושית.

• התאוששות מהירה יותר: החתכים הקטנים גורמים לפחות כאב, מאפשרים ניוד מוקדם יותר ומקצרים את משך האשפוז.

• הפחתת סיבוכים: הטראומה הניתוחית המופחתת לגוף מובילה לאובדן דם מועט יותר ולירידה בסיכון לזיהומים.

טיפולים משלימים וטיפול במחלה מתקדמת

לצד הניתוח, ישנם טיפולים נוספים המהווים חלק חיוני בתוכנית הטיפול הכוללת.

• כימותרפיה: לטיפול הכימותרפי שלושה תפקידים מרכזיים בסרטן הלבלב:

1. טיפול טרום-ניתוחי (נאואדג'ובנטי): ניתן לפני הניתוח במקרים של גידול שנתיחותו גבולית כדי לכווץ את הגידול ולהפוך אותו לנתיח..

2. טיפול משלים (אדג'ובנטי): ניתן לאחר הניתוח במטרה להשמיד תאי סרטן מיקרוסקופיים שייתכן ונותרו בגוף, ובכך להפחית את הסיכון לחזרת המחלה. זהו הסטנדרט הטיפולי כיום.

3. טיפול במחלה מתקדמת: מהווה את עמוד התווך של הטיפול במחלה שאינה נתיחה או גרורתית, במטרה לעצור את התקדמותה, להקל על תסמינים ולהאריך חיים.

• טיפול קרינתי (רדיותרפיה): טיפול באמצעות קרינה באנרגיה גבוהה להרס תאי סרטן. לרוב הוא ניתן בשילוב עם כימותרפיה (כימו-רדיותרפיה), בעיקר בטיפול במחלה מקומית-מתקדמת שאינה נתיחה.
• טיפולים ממוקדי מטרה ואימונותרפיה: אלו הם טיפולים חדשניים המותאמים למאפיינים מולקולריים ספציפיים של הגידול.

1. טיפולים ממוקדי מטרה (ביולוגיים): פועלים נגד שינויים גנטיים ספציפיים בגידול. הדוגמה הבולטת היא תרופות ממשפחת "מעכבי PARP" למטופלים עם מוטציות בגן BRCA.

2. אימונותרפיה: טיפול המעורר את מערכת החיסון של הגוף לתקוף את תאי הסרטן. יעילותו בסרטן הלבלב מוגבלת כיום לקבוצה קטנה של חולים עם מאפיינים גנטיים מסוימים (כמו MSI-High).

סיכויי החלמה, מעקב והחיים שאחרי הניתוח

ההחלטה על ניתוח לכריתת סרטן הלבלב היא צעד משמעותי ומלא תקווה. זהו הטיפול היחיד המציע סיכוי לריפוי מלא, והצלחתו תלויה בשילוב של גורמים רבים, החל משלב גילוי המחלה ועד לאיכות הניתוח והטיפול המשלים.

סיכויי ההחלמה והגורמים המשפיעים עליהם

חשוב להבין ש סיכויי החלמה מסרטן הלבלב אינם נתון יחיד, אלא מושפעים ממספר גורמים קריטיים:

• שלב המחלה בעת האבחון: הו הגורם המשמעותי ביותר. ככל שהגידול מאובחן בשלב מוקדם יותר, כאשר הוא מוגבל ללבלב בלבד, כך סיכויי ההצלחה של הניתוח והריפוי לטווח ארוך גבוהים יותר.
• הצלחת הכריתה הכירורגית (שוליים נקיים): המטרה המרכזית בניתוח היא להסיר את הגידול בשלמותו, יחד עם "שוליים נקיים" (באנגלית: R0 Resection) – כלומר, לוודא שבקצוות הרקמה שנכרתה אין תאים סרטניים. השגת שוליים נקיים היא אחד המנבאים החשובים ביותר להצלחת הטיפול ולמניעת חזרת המחלה.
• קבלת טיפול משלים (אדג'ובנטי): כיום, הסטנדרט הטיפולי כולל מתן כימותרפיה לאחר הניתוח. טיפול זה נועד להשמיד תאים סרטניים מיקרוסקופיים שייתכן ונותרו בגוף, והוא הוכח כמשפר באופן משמעותי את סיכויי ההחלמה לטווח ארוך.

תרומתה של הגישה הרובוטית לסיכויי ההחלמה

השימוש בגישה רובוטית, כמו מערכת דה וינצ'י, תורם להצלחת הטיפול במספר היבטים מרכזיים המשפיעים ישירות על ההחלמה:

• שיפור הסיכוי להשגת "שוליים נקיים": הראייה התלת-ממדית והמוגדלת, יחד עם יכולת התנועה המדויקת של זרועות הרובוט, מאפשרות למנתח/ת לבצע הפרדה עדינה ומדויקת של הגידול מכלי דם ומרקמות חיוניות. דיוק זה מגדיל את הסיכוי להשיג כריתה מלאה ונקייה של הגידול.
• החלמה מהירה יותר והתאפשרות טיפול משלים: ההתאוששות המהירה מהניתוח הרובוטי אינה רק עניין של נוחות. היא מאפשרת למטופלים להתחיל את הטיפול הכימותרפי המשלים מוקדם יותר ובמצב גופני טוב יותר. התחלה מהירה של הכימותרפיה היא קריטית במלחמה נגד תאים סרטניים שנותרו, ויכולה להשפיע ישירות על סיכויי ההצלחה של הטיפול כולו.

התמודדות ארוכת טווח: תזונה ומעקב

החיים לאחר ניתוח לבלב דורשים הסתגלות ומעקב צמוד:

• התאמות תזונתיות: לאחר הניתוח, ובמיוחד לאחר כריתה מלאה, יכולת הגוף לעכל מזון (בפרט שומנים) ולייצר אינסולין נפגעת. הטיפול כולל נטילת תוספי אנזימי לבלב (כדוגמת "קריאון") עם כל ארוחה, וליווי של דיאטנ/ית להתאמת תפריט אישי. במקרים מסוימים, נדרש גם טיפול לאיזון רמות הסוכר.
• חשיבות המעקב הרפואי: המעקב לאחר הניתוח הוא חלק בלתי נפרד מהטיפול. הוא כולל בדיקות דם תקופתיות (לרבות מעקב אחר סמן ה-CA 19-9), בדיקות דימות (CT) ופגישות סדירות עם הצוות האונקולוגי והכירורגי, במטרה לאתר כל סימן לחזרת מחלה בשלב מוקדם ככל האפשר.

מבט לעתיד: האם אנחנו בפתחה של פריצת דרך?

השאלה שכל מטופל וכל חוקר שואל היא: האם נראה בעתיד הקרוב שינוי דרמטי בסיכויי ההחלמה מסרטן הלבלב, גם בשלבים מתקדמים? התשובה, בזהירות המתבקשת, היא כן. אנחנו נמצאים בתקופה של התקדמות מדעית אדירה, והמאמץ העולמי המרוכז בפענוח סרטן הלבלב מתחיל לשאת פרי במספר חזיתות מרגשות במקביל.

פריצת הדרך לא תהיה ככל הנראה "תרופת פלא" אחת, אלא שילוב של מספר גישות חדשניות שישנו את פני המחלה:

גילוי מוקדם: המפתח לשינוי הסטטיסטיקה

האתגר הגדול ביותר הוא האבחון המאוחר. הפתרון לכך צפוי להגיע מתחום הביופסיות הנוזליות (Liquid Biopsy).

• מה זה? בדיקות דם פשוטות הרגישות מספיק כדי לזהות מקטעי DNA זעירים שהגידול משחרר לזרם הדם (ctDNA), לעיתים שנים לפני הופעת התסמינים.
• החזון: בעתיד הקרוב, בדיקה כזו תוכל להפוך לחלק מבדיקות הסקר התקופתיות לאוכלוסיות בסיכון, ולאפשר גילוי של המחלה בשלב 0 או 1, שבו ניתוח יכול להוביל לריפוי בשיעורים גבוהים מאוד.

פירוק "השריון" של הגידול (הסטרומה)

אחת הסיבות שסרטן הלבלב עמיד כל כך לטיפולים היא שהוא מוקף ברקמת חיבור צפופה וקשיחה, כמו שריון, הנקראת סטרומה. רקמה זו מונעת מתרופות כימותרפיות ומתאי מערכת החיסון לחדור ולהשמיד את תאי הסרטן.

• החדשנות: פיתוח תרופות "המותחות" את הסטרומה. תרופות אלו, שחלקן כבר בניסויים קליניים, מכוונות לפירוק סיבי הקולגן והתאים המרכיבים את השריון הזה.
• המטרה: להפוך את הגידול מחדיר ל"פגיע", ולאפשר לטיפולים אחרים, כמו כימותרפיה ואימונותרפיה, לפעול ביעילות.

חיסונים טיפוליים ואימונותרפיה מתקדמת

סרטן הלבלב נחשב לגידול "קר" – כלומר, מערכת החיסון מתקשה לזהות אותו ולהילחם בו. הדור הבא של הטיפולים נועד "לחמם" את הגידול ולהפוך אותו למטרה עבור מערכת החיסון.

• חיסוני mRNA טיפוליים: בדומה לחיסוני הקורונה, מפותחים כיום חיסונים המבוססים על טכנולוגיית mRNA, אך הם מיועדים לטיפול באנשים שכבר חולים. החיסון "מלמד" את מערכת החיסון של המטופל לזהות חלבונים ייחודיים (אנטיגנים) הנמצאים על פני תאי הסרטן שלו, ולתקוף אותם בכל הגוף. תוצאות ראשוניות של מחקרים בתחום זה הראו הצלחה חסרת תקדים במניעת חזרת מחלה אצל חולים שעברו ניתוח.
• טיפול תאי (CAR-T): טכנולוגיה שבה "מהנדסים" במעבדה את תאי ה-T של המטופל עצמו, כך שיבטאו קולטן מיוחד המאפשר להם לזהות ולתקוף את תאי הסרטן. לאחר ההנדוס, התאים מוחדרים בחזרה לגוף המטופל כ"צבא חי" נגד הסרטן.

תרופות ממוקדות מטרה לנקודות התורפה של הגידול

למעלה מ-90% מגידולי סרטן הלבלב מכילים מוטציה בגן בשם KRAS. במשך עשרות שנים, גן זה נחשב ל"בלתי ניתן לתקיפה" תרופתית.

• פריצת הדרך: בשנים האחרונות פותחו תרופות ראשונות שמצליחות לחסום את פעילות החלבון המוטנטי של KRAS. תרופות אלו משנות את כללי המשחק ומראות תוצאות מבטיחות בניסויים קליניים, בעיקר כאשר הן ניתנות בשילוב עם טיפולים אחרים.