קוליטיס כיבית

מהי קוליטיס כיבית (Ulcerative Colitis)

קוליטיס כיבית (בעברית: דלקת כיבית של המעי הגס) היא מחלת מעי דלקתית (IBD) כרונית, הגורמת לדלקת וכיבים בדופן הפנימית של המעי הגס והרקטום (חלחולת).

מבחינה סטטיסטית, שכיחות המחלה נמצאת בעלייה מתמדת בעולם המערבי, וישראל נחשבת לאחת המדינות עם שיעורי התחלואה הגבוהים בעולם. המחלה יכולה להופיע בכל גיל, אך לרוב היא מאובחנת לראשונה אצל אנשים צעירים, בדרך כלל בין הגילאים 15 ל-30, עם שיא נוסף וקטן יותר של אבחונים סביב גיל 60. קוליטיס כיבית פוגעת בנשים ובגברים במידה שווה.

בניגוד למחלת קרוהן, שיכולה להופיע בכל חלק של מערכת העיכול, קוליטיס כיבית מוגבלת למעי הגס בלבד. הדלקת מתחילה בדרך כלל באזור הרקטום ומתפשטת באופן רציף כלפי מעלה במעי הגס. המחלה מתאפיינת בתקופות של התפרצות (התלקחות) ותקופות של רגיעה (הפוגה), ומשפיעה באופן משמעותי על איכות החיים של המטופלים.

מהם התסמינים של קוליטיס כיבית?

התסמינים של קוליטיס כיבית משתנים בעוצמתם ותלויים בחומרת הדלקת ובמיקומה. התסמינים הנפוצים ביותר כוללים:

• שלשול, לעיתים קרובות עם דם או מוגלה
• כאבי בטן והתכווצויות
• דחיפות ותכיפות ביציות
• כאב ודימום רקטלי
• תחושת התרוקנות לא מלאה
• עייפות חום ואובדן משקל במקרים חמורים יותר.

התסמינים יכולים להופיע ולהיעלם, וללא טיפול הולם הם עלולים להחמיר עם הזמן.

סוגים של קוליטיס כיבית

קוליטיס כיבית מסווגת לפי מידת התפשטות הדלקת במעי הגס. ככל שהדלקת מפושטת יותר, כך התסמינים נוטים להיות חמורים יותר. הסיווג עוזר לרופא להתאים את הטיפול המדויק ביותר למצבו של המטופל.

• פרוקטיטיס כיבית (Ulcerative Proctitis): הדלקת מוגבלת לרקטום (החלק הסופי של המעי הגס, באורך של כ-15 ס"מ). התסמין העיקרי הוא לרוב דימום רקטלי. זהו הסוג הקל ביותר של המחלה.
• פרוקטוסיגמואידיטיס (Proctosigmoiditis): הדלקת מערבת את הרקטום ואת המעי הסיגמואידי (החלק המפותל של המעי הגס שמתחבר לרקטום). התסמינים כוללים שלשול דמי, התכווצויות וכאבים.
• קוליטיס של צד שמאל (Left-Sided Colitis): הדלקת מתפשטת מהרקטום, דרך הסיגמואיד ועד לחלק היורד של המעי הגס (צד שמאל של הבטן). התסמינים דומים לאלו של פרוקטוסיגמואידיטיס אך יכולים להיות חמורים יותר ולכלול גם ירידה במשקל.
• פנקוליטיס (Pancolitis): זהו הסוג החמור ביותר, בו הדלקת מערבת את כל המעי הגס. התסמינים כוללים התקפים קשים של שלשול דמי, כאבי בטן עזים, עייפות, חום וירידה משמעותית במשקל.

גורמים וגורמי סיכון לקוליטיס כיבית

הגורם המדויק לקוליטיס כיבית עדיין אינו ידוע במלואו, אך המחקר כיום מצביע על שילוב של מספר גורמים:

• נטייה גנטית: היסטוריה משפחתית של מחלות מעי דלקתיות (קוליטיס או קרוהן) היא גורם הסיכון המשמעותי ביותר. קיומו של קרוב משפחה מדרגה ראשונה עם המחלה מעלה את הסיכון ללקות.
• תגובה חיסונית לקויה: הסברה המקובלת היא שהמחלה נגרמת מתגובת יתר של מערכת החיסון. במצב תקין, מערכת החיסון תוקפת פולשים זרים כמו חיידקים ווירוסים. אצל חולי קוליטיס כיבית, המערכת מזהה בטעות חיידקים "ידידותיים" במעי הגס כאויבים ותוקפת את רירית המעי, מה שיוצר את הדלקת הכרונית.
• גורמים סביבתיים: מרות שאין "טריגר" סביבתי אחד ברור, גורמים כמו תזונה מערבית (עתירת שומן ומזון מעובד), שימוש באנטיביוטיקה ותרופות מסוימות ורמת היגיינה גבוהה ("השערת ההיגיינה") נחקרים כגורמים אפשריים המשפיעים על התפרצות המחלה אצל אנשים עם נטייה גנטית. חשוב להדגיש: מתח נפשי ותזונה אינם גורמים למחלה, אך הם בהחלט יכולים להחמיר תסמינים קיימים ולעורר התלקחות.

כיצד מאבחנים קוליטיס כיבית?

אבחון קוליטיס כיבית דורש שלילה של מצבים רפואיים אחרים עם תסמינים דומים, והוא מתבסס על שילוב של מספר בדיקות:

• בדיקת דם וצואה: בדיקות דם יכולות להצביע על קיומה של דלקת בגוף (למשל, מדד CRP גבוה) או על אנמיה כתוצאה מדימום כרוני. בדיקות צואה חיוניות כדי לשלול זיהומים חיידקיים או טפיליים העלולים לגרום לתסמינים דומים.
• קולונוסקופיה עם ביופסיה: זוהי בדיקת הבחירה והכלי החשוב ביותר לאבחון. במהלך הבדיקה, מוחדר צינור גמיש עם מצלמה דרך פי הטבעת, המאפשר לרופא (גסטרואנטרולוג) להתבונן ישירות ברירית של כל המעי הגס. המראה האופייני של דלקת רציפה ושטחית הוא סימן מובהק של קוליטיס. בנוסף, במהלך הבדיקה נלקחות דגימות רקמה קטנות (ביופסיות) הנשלחות למעבדה לאישור האבחנה באופן סופי.

מהן דרכי הטיפול בקוליטיס כיבית?

מטרת הטיפול בקוליטיס כיבית היא להפחית את הדלקת, לשלוט בתסמינים, להביא להפוגה ארוכת טווח ולשפר את איכות החיים של המטופל. הטיפול מותאם אישית לכל מטופל ותלוי בחומרת המחלה.

• טיפול תרופתי: זהו קו הטיפול הראשון. הטיפול כולל תרופות אנטי-דלקתיות (כגון ASA-5), סטרואידים להפחתת דלקת בהתקפים חריפים, תרופות המדכאות את מערכת החיסון (אימונומודולטורים) וטיפולים ביולוגיים מתקדמים המכוונים למנגנונים ספציפיים במערכת החיסון.
• שינויים תזונתיים ואורך חיים: למרות שהתזונה אינה גורמת למחלה, שינויים תזונתיים יכולים לסייע בהפחתת התסמינים בזמן התלקחות. ניהול מתחים ופעילות גופנית מתונה יכולים גם הם לתרום לשיפור המצב.

ניתוח כטיפול מרפא לקוליטיס כיבית

כאשר הטיפול התרופתי אינו מצליח לשלוט במחלה, או כאשר מתפתחים סיבוכים, ניתוח הופך לאפשרות הטיפולית המומלצת.

נקודה ייחודית וחשובה בנוגע לקוליטיס כיבית היא שניתוח לכריתת המעי הגס והרקטום נחשב לטיפול מרפא. מכיוון שהמחלה מוגבלת לאיברים אלו בלבד, הסרתם המלאה מובילה לריפוי מוחלט מהמחלה ומהשלכותיה. עובדה זו מבדילה את הטיפול הכירורגי בקוליטיס כיבית מזה של מחלת קרוהן, ומעניקה למטופלים אופק ברור לסיום ההתמודדות עם המחלה הפעילה.

סוגי הניתוחים לקוליטיס כיבית

ההליך הכירורגי לטיפול בקוליטיס כיבית נקרא פרוקטוקולקטומיה – כריתה מלאה של המעי הגס והרקטום. לאחר הכריתה, יש צורך ליצור דרך חלופית לפינוי הפסולת מהגוף. קיימות שתי אפשרויות עיקריות:

• פרוקטוקולקטומיה עם פאוץ' אילאלי (IPAA / J-Pouch): זוהי פעולת הבחירה והסטנדרט הטיפולי המקובל כיום. בניתוח זה, המנתח משתמש בקצה המעי הדק כדי ליצור מאגר פנימי דמוי רקטום, המכונה "פאוץ' על שם J". הפאוץ' מחובר לפי הטבעת, ובכך מאפשר למטופל לשמור על תפקוד יציאות תקין דרך פי הטבעת, ללא צורך בשקית חיצונית (סטומה). ניתוח זה יכול להתבצע בשלב אחד, שניים או שלושה, בהתאם למצבו של המטופל.
• פרוקטוקולקטומיה עם אילאוסטומיה קבועה (Permanent Ileostomy): במקרים מסוימים (למשל, כאשר שרירי פי הטבעת חלשים או במצבים רפואיים אחרים), לא ניתן ליצור פאוץ'. במצב זה, לאחר כריתת המעי הגס והרקטום, קצה המעי הדק מחובר לפתח בדופן הבטן (סטומה), ואליו מוצמדת שקית חיצונית לאיסוף הצואה. פתרון זה יעיל ובטוח, אך כרוך בשינוי משמעותי יותר באורח החיים.

ההחלטה על סוג הניתוח מתקבלת בדיון משותף בין המנתח למטופל, בהתחשב במצב הרפואי ובשאיפה לשמר את איכות החיים הגבוהה ביותר. המטרה, ברוב המכריע של המקרים, היא לבצע את הניתוח ליצירת פאוץ' (J-Pouch).

ניתוח רובוטי לקוליטיס כיבית באמצעות מערכת דה וינצ'י

ניתוח המקובל לקוליטיס כיבית הוא פרוקטוקולקטומיה – כריתה מלאה של המעי הגס והחלחולת. מכיוון שמדובר בניתוח מרפא, המטרה היא לא רק להסיר את המחלה אלא גם לשמר איכות חיים מיטבית. לשם כך, המנתח מבצע שחזור אנטומי עדין ומורכב, ובמהלכו יוצר תחליף לרקטום מקצה המעי הדק, במבנה המכונה "פאוץ' אילאלי" (J-Pouch). הצלחת השחזור ותפקודו התקין של הפאוץ' בטווח הארוך תלויים בדיוק כירורגי מרבי. כאן נכנסים לתמונה היתרונות של מערכת הניתוח הרובוטית דה וינצ'י. 

היתרונות המרכזיים של ניתוח רובוטי לקוליטיס כיבית הם:

• דיוק כירורגי חסר תקדים: המערכת מספקת תמונה תלת-ממדית (3D) מוגדלת של שדה הניתוח ומנטרלת רעידות בידי המנתח. יכולת זו חיונית במיוחד בעת ביצוע הפעולות העדינות באגן הצר, כמו יצירת הפאוץ' והשקתו לפי הטבעת.
• טראומה מופחתת לגוף: החתכים הקטנים גורמים לפחות נזק לרקמות, לשרירים ולעצבים בהשוואה לניתוח פתוח.
• התאוששות מהירה יותר: המטופלים חווים פחות כאב לאחר הניתוח, נזקקים לפחות משככי כאבים, ונהנים מאשפוז קצר יותר וחזרה מהירה יותר לשגרה ולפעילות יומיומית.
• תוצאות אסתטיות טובות יותר: הצלקות הניתוחיות קטנות ופחות בולטות.
• סיכון מופחת לסיבוכים: הדיוק הרב והטראומה המזערית מפחיתים את הסיכון לסיבוכים כמו זיהומים, דימומים ובקעים בצלקת הניתוחית.

השימוש ברובוט דה וינצ'י בניתוחי קוליטיס כיבית מהווה קפיצת מדרגה טכנולוגית, המאפשרת למנתחים להציע למטופלים פתרון כירורגי יעיל ובטוח, עם תוצאות תפקודיות מעולות והתאוששות מיטבית.