ניתוח לכריתת המעי הגס

מדוע יש צורך בניתוח?

ניתוח לכריתת מקטע מהמעי הגס או הרקטום (קולקטומיה/פרוקטקטומיה) הוא הליך כירורגי שמטרתו להסיר רקמה חולה. ההחלטה על ניתוח מתקבלת לרוב לאחר שהתגלו אחד מהמצבים הבאים:

• סרטן המעי הגס והרקטום: הטיפול המרכזי והיעיל ביותר לריפוי הוא הסרה כירורגית מלאה של הגידול וקשריות הלימפה הסמוכות לו.
• מחלות מעי דלקתיות (קרוהן וקוליטיס כיבית): כאשר הטיפול התרופתי אינו יעיל מספיק או כשישנם סיבוכים הדורשים התערבות כירורגית.
• פוליפים גדולים או טרום-סרטניים: במקרים בהם לא ניתן להסיר את הפוליפים במלואם ובבטחה באמצעות קולונוסקופיה.
• מחלת סעיפים (דיברטיקוליטיס): במקרים של דלקות חוזרות, סיבוכים כמו היווצרות מורסה (אבצס), נקב (פרפורציה) או היצרות של המעי.

היקפי הניתוח: איזה חלק מהמעי כורתים?

המעי הגס הוא איבר ארוך דמוי צינור, והניתוח מותאם באופן מדויק לאזור בו נמצאת הבעיה. חשוב להבין איזה חלק מהמעי צפוי להיכרת, ומה קורה לאחר מכן. כמעט בכל הניתוחים המתוכננים, לאחר הסרת המקטע החולה, המנתח/ת מחבר/ת מחדש את שני קצוות המעי הבריאים שנותרו. פעולה זו נקראת השקה.

להלן סוגי הכריתות הנפוצים, מהמצומצם ועד לנרחב:

כריתת הסיגמואיד (Sigmoid Colectomy)

• מה כורתים? את המעי העקול (הסיגמואיד) – החלק הסופי של המעי הגס, המתחבר לרקטום (חלחולת).
• מתי מבוצע? זהו הניתוח השכיח ביותר למחלת סעיפים (דיברטיקוליטיס) וכן לגידולים הממוקמים באזור זה.
• לאחר הכריתה: מחברים את המעי הגס היורד ישירות אל הרקטום.

כריתת המעי הגס הימני (Right Hemicolectomy)

• מה כורתים? את החלק הימני של המעי הגס, הכולל את המעי העיוור (הצקום, שאליו מחובר התוספתן), המעי הגס העולה, וחלקו הראשון של המעי הגס הרוחבי.
• מתי מבוצע? לרוב עקב גידולים, פוליפים גדולים או מחלת קרוהן המערבת אזור זה.
• לאחר הכריתה: מחברים את קצה המעי הדק ישירות להמשך המעי הגס הרוחבי.

כריתת המעי הגס השמאלי (Left Hemicolectomy)

• מה כורתים? את החלק השמאלי של המעי הגס, הכולל את חלקו האחרון של המעי הגס הרוחבי, את המעי הגס היורד, ולעיתים גם את הסיגמואיד.
• מתי מבוצע? בדרך כלל עקב גידולים באזור זה.
• לאחר הכריתה: מחברים את המעי הגס הרוחבי ישירות לרקטום או לחלק הנותר של הסיגמואיד.

כריתה תת-שלמה / כמעט מלאה (Subtotal Colectomy)

• מה כורתים? את רוב המעי הגס (הימני, הרוחבי והשמאלי), אך משאירים את הרקטום.
• מתי מבוצע? במקרים של מחלת קוליטיס כיבית קשה, מצבים תורשתיים (כמו פוליפוזיס משפחתית – FAP) או לעיתים נדירות במקרי דימום חריף או חסימה מלאה.
• לאחר הכריתה: מחברים את המעי הדק ישירות לרקטום.

כריתה מלאה של המעי הגס והרקטום (Total Proctocolectomy)

• מה כורתים? זהו הניתוח הנרחב ביותר, הכולל כריתה של כל המעי הגס ושל הרקטום.
• מתי מבוצע? במקרים של סרטן הממוקם נמוך ברקטום, קוליטיס כיבית המערבת את כל המעי והרקטום, או פוליפוזיס משפחתית.
• לאחר הכריתה: מכיוון שגם הרקטום הוסר, לא ניתן לחבר את המעי הדק לפי הטבעת באופן ישיר. במצב זה קיימות שתי אפשרויות עיקריות:

1. יצירת סטומה קבועה (אילאוסטומיה): קצה המעי הדק מחובר לדופן הבטן, והיציאות מתנקזות לשקית חיצונית.
2. יצירת פאוץ' (J-Pouch): בניתוח משחזר, המנתח יוצר מהמעי הדק מאגר דמוי רקטום (המכונה "פאוץ'") ומחבר אותו לפי הטבעת. הליך זה מאפשר למטופל לשמור על יציאות דרך פי הטבעת, ללא צורך בסטומה קבועה. אפשרות זו מתאימה בעיקר לחולי קוליטיס ופוליפוזיס, ולרוב אינה מתבצעת בחולי סרטן הרקטום.

האפשרויות הכירורגיות

לאחר שהוחלט על הצורך בניתוח ועל היקפו, השאלה הבאה היא באיזו גישה הוא יבוצע. כיום קיימות שלוש גישות עיקריות:

הגישה הפתוחה (Open Surgery)

זוהי הגישה המסורתית, הכוללת ביצוע חתך ארוך יחיד בדופן הבטן דרכו המנתח מבצע את הניתוח. גישה זו עדיין הכרחית במצבי חירום, בניתוחים מורכבים במיוחד או אצל מטופלים שעברו ניתוחי בטן רבים בעבר.

הגישה הלפרוסקופית (Laparoscopic Surgery)

גישה זו נחשבת לסטנדרט הטיפולי במרבית ניתוחי המעי הגס המתוכננים (האלקטיביים). הניתוח מבוצע דרך מספר חתכים קטנים, דרכם מוחדרים מצלמה זעירה וכלים כירורגיים ארוכים ועדינים. המנתח צופה במהלך הניתוח על גבי מסך. יתרונותיה הגדולים על פני הגישה הפתוחה הם הפחתה משמעותית בכאב, החלמה מהירה יותר ותוצאות אסתטיות טובות יותר.

הגישה הרובוטית בסיוע מערכת דה וינצ'י

זוהי ההתפתחות הטכנולוגית המתקדמת ביותר של הכירורגיה הזעיר-פולשנית. בדומה ללפרוסקופיה, הניתוח מבוצע דרך חתכים קטנים. אך במקום להחזיק את הכלים בידיו, המנתח שולט בזרועות רובוטיות עדינות ומדויקות. למערכת הרובוטית מספר יתרונות מובנים:

• ראייה תלת-ממדית (3D) מוגדלת: המנתח רואה את איברי המטופל בתלת-ממד, מה שמעניק תפיסת עומק מעולה.
• דיוק ויציבות: המערכת מסננת רעידות טבעיות של היד ומאפשרת תנועה חלקה ומדויקת.
• גמישות ותנועתיות: לכלים הרובוטיים יש טווח תנועה גדול יותר מכף יד אנושית, מה שמאפשר לבצע פעולות מורכבות ועדינות במיוחד, גם באזורים צרים וקשים לגישה כמו אגן הירכיים (בניתוחי רקטום).

כיצד בוחרים את הגישה הניתוחית המתאימה לי?

הבחירה בגישה הטובה ביותר עבורך היא החלטה משותפת שלך ושל המנתח/ת. היא תתבסס על שילוב של גורמים:

• סוג המחלה ומיקומה: בניתוחי רקטום, למשל, לדיוק של הגישה הרובוטית יש יתרון משמעותי בשימור עצבים חיוניים.
• מורכבות הניתוח הצפוי.
• מצבך הגופני הכללי וההיסטוריה הרפואית שלך, כולל ניתוחי בטן קודמים.
• ניסיונו ומומחיותו של הצוות הכירורגי בכל אחת מהגישות.

חשוב לנהל שיחה פתוחה עם הרופא/ה, לשאול על היתרונות והחסרונות של כל גישה בהקשר הספציפי שלך, ולהבין מדוע הוא או היא ממליצים על אפשרות מסוימת.