אנדומטריוזיס

מהו אנדומטריוזיס (Endometriosis) ?

אנדומטריוזיס היא מחלה גינקולוגית כרונית, המתרחשת כאשר תאים הדומים לרקמת רירית הרחם (אנדומטריום) נודדים ומתפתחים מחוץ לרחם – בדרך כלל באגן, בשחלות, בחצוצרות או על גבי המעיים ושלפוחית השתן.

המנגנון: מה משתבש בגוף?

כדי להבין את המחלה, צריך להבין את התהליך הביולוגי שגורם לה:

1. התהליך הטבעי: במצב תקין, רירית הרחם מתעבה במהלך החודש כהכנה להריון. כשלא מתרחש הריון, הרירית מתפרקת ויוצאת מהגוף דרך הנרתיק כדם הווסת.
2. השיבוש: באנדומטריוזיס, אותם תאים שנמצאים מחוץ לרחם "מחקים" את רירית הרחם. הם מגיבים לשינויים ההורמונליים החודשיים, מתעבים, ומדממים בזמן המחזור.
3. המלכוד: ההבדל הקריטי הוא שלדם הזה אין לאן לצאת. בעוד דם הווסת נפלט החוצה, הדימום הפנימי של האנדומטריוזיס נשאר כלוא בחלל הבטן.

למה זה כואב?

הדם הכלוא גורם לגירוי חזק של הרקמות וליצירת דלקת מקומית כרונית. עם הזמן, דלקת זו מובילה להיווצרות של:

• הידבקויות: איברים פנימיים "נדבקים" זה לזה ומעוותים את האנטומיה של האגן.
• ציסטות (אנדומטריומות): דם ישן שמצטבר בשחלה ויוצר ציסטות המכונות "ציסטות שוקולד".
• רקמה צלקתית: הגורמת לכאב גם שלא בזמן הווסת.

תסמינים ונורות אזהרה

אחד המיתוסים הגדולים ביותר הוא שאנדומטריוזיס מתבטאת רק ב"מחזור קשה". בפועל, זוהי מחלה רב-מערכתית שיכולה להשפיע על הגוף במגוון דרכים ובזמנים שונים לאורך החודש. חומרת הכאב לא תמיד מעידה על חומרת המחלה – ייתכן מצב של מחלה נרחבת עם מעט כאב, ולהיפך.

התסמינים הנפוצים ביותר כוללים:

• כאבי מחזור משתקים: לא מדובר ב"התכווצויות" רגילות, אלא בכאב עז המקרין לעיתים לגב התחתון ולרגליים, שאינו מגיב למשככי כאבים רגילים ומשבית את האישה מפעילות יומיומית (עבודה, לימודים).
• כאב עמוק בקיום יחסי מין: תלונה שכיחה מאוד שלעיתים נשים מתביישות להציף. הכאב מתואר לרוב כפנימי ועמוק, ויכול להימשך גם שעות לאחר האקט.
• בעיות במערכת העיכול והשתן: כאבים בזמן יציאה (במיוחד בזמן הווסת), עצירות או שלשולים, נפיחות בטנית ניכרת המכונה "בטן אנדו", או כאב ודחיפות במתן שתן. תסמינים אלו מובילים לעיתים לאבחנה שגויה של "תסמונת המעי הרגיז".
• כאב אגן כרוני: כאב עמום או דוקר באגן שמופיע גם ללא קשר לווסת, לעיתים סביב הביוץ.
• קשיי פריון: כ-30% עד 50% מהנשים עם אנדומטריוזיס יתקלו בקושי להרות. לעיתים, אי-פריון הוא הסימן הראשון והיחיד למחלה (בנשים שאינן סובלות מכאבים).
• עייפות כרונית: תחושת תשישות שאינה חולפת לאחר מנוחה, הנגרמת מהדלקת הכרונית בגוף.

למה זה קורה? הגורמים למחלה

למרות המחקר הנרחב בנושא, הסיבה המדויקת להתפרצות אנדומטריוזיס עדיין אינה ידועה בוודאות מוחלטת. עם זאת, הקהילה הרפואית מצביעה על שילוב של מספר גורמים ותיאוריות מובילות:

• וסת רטרוגרדית (Retrograde Menstruation): התיאוריה המקובלת ביותר. לפיה, בזמן הווסת, חלק מדם המחזור (המכיל תאי רירית רחם) לא יוצא החוצה דרך הנרתיק, אלא "זורם אחורה" דרך החצוצרות אל חלל הבטן, שם התאים משתרשים ומתחילים לגדול.
• גנטיקה ותורשה: ישנו מרכיב גנטי משמעותי למחלה. נשים שאמן או אחותן סובלות מאנדומטריוזיס, נמצאות בסיכון גבוה יותר (פי 6-7) לפתח את המחלה בעצמן.
• כשל במערכת החיסון: אצל רוב הנשים קיימת וסת רטרוגרדית מסוימת, אך מערכת החיסון יודעת לזהות את התאים ולסלק אותם. ההערכה היא שאצל חולות אנדומטריוזיס, קיים כשל נקודתי במערכת החיסון שמונע ממנה "לנקות" את התאים הללו מהאגן.
• גורמים הורמונליים: המחלה תלויה בהורמון אסטרוגן כדי להתפתח. רמות גבוהות של אסטרוגן או חוסר איזון הורמונלי עשויים לעודד את שגשוג הנגעים.
  
  

האבחון: למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?

אחד הנתונים המקוממים ביותר לגבי אנדומטריוזיס הוא העיכוב באבחון. בממוצע, חולפות בין 7 ל-10 שנים מהרגע שאישה מתחילה לסבול ועד שהיא מקבלת את האבחנה הרשמית.

מדוע זה קורה?

• נרמול הכאב: נשים רבות, ולצערינו גם רופאים רבים, עדיין תופסים כאבי מחזור קשים כדבר "טבעי" שיש ללמוד לחיות איתו.
• מגבלות הבדיקה הרגילה: בבדיקת אולטרסאונד גינקולוגי שגרתי, קשה מאוד לראות נגעי אנדומטריוזיס שטחיים או הידבקויות. אם אין ציסטה גדולה בשחלה, הבדיקה לרוב תפורש כ"תקינה", למרות שהאישה סובלת.

כיצד מתבצע האבחון?

מאחר ובדיקה שגרתית עלולה לפספס את הממצאים, אבחון אנדומטריוזיס דורש עין מיומנת ושימוש בבדיקות מכוונות על ידי רופא מומחה לתחום:

• תשאול: הקשבה לתיאור הכאב היא הכלי האבחוני הראשון. אופי הכאב והתזמון שלו מספקים לרופא המטפל רמזים משמעותיים לקיום המחלה.
• אולטרסאונד מכוון (Dedicated Ultrasound): בניגוד לבדיקה שגרתית, אולטרסאונד המבוצע על ידי מומחה אנדומטריוזיס יודע לזהות סימנים עקיפים למחלה, הידבקויות של הרחם, ומוקדים עמוקים במעי או בשלפוחית.
• MRI אגן: בדיקה המסייעת במיפוי המחלה במקרים מורכבים, במיוחד כאשר יש חשד למעורבות של איברים נוספים או עצבים.
• לפרוסקופיה: זוהי הדרך היחידה לאשר את האבחנה ב-100% (על ידי ביופסיה). כיום, הגישה המקובלת היא לבצע את הניתוח רק כאשר יש כוונה לטפל בנגעים ולהסירם באותו מעמד, ולא כפרוצדורה המיועדת לאבחנה בלבד.
  
  

דרכי הטיפול: מסלול מותאם אישית

אנדומטריוזיס היא מחלה כרונית המשתנה מאישה לאישה, ולכן אין "טיפול אחד שמתאים לכולן". מטרת הטיפול היא להפחית כאב, לשפר את איכות החיים ולשמור על הפוריות. הטיפול נחלק לשלושה מישורים עיקריים:

הטיפול התרופתי

הקו הראשון בטיפול הוא לרוב הורמונלי. מטרת התרופות (כגון גלולות למניעת הריון ברצף או תרופות ייעודיות לאנדומטריוזיס כמו ויזאבל) היא לדכא את המערכת ההורמונלית, למנוע את הביוץ ואת הדימום הווסתי, ובכך "להרעיב" את הנגעים ולהפחית את הדלקת. חשוב להבין: הטיפול התרופתי אינו מעלים את הנגעים הקיימים, אלא מדכא את הפעילות שלהם ומקל על הסימפטומים כל עוד נוטלים אותו.

רפואה משלימה ואורח חיים

נשים רבות מוצאות הקלה משמעותית בשילוב טיפולים תומכים כגון פיזיותרפיה של רצפת האגן, שינוי תזונתי (תזונה אנטי-דלקתית), דיקור סיני וטיפול בכאב. גישה זו מסייעת לגוף להתמודד עם הדלקת הכרונית.

הטיפול הכירורגי

כאשר הטיפול התרופתי אינו מספק הקלה מספקת בכאב, או במקרים שבהם ישנה פגיעה בתפקוד איברים (כגון מעיים או דרכי שתן) ובעיות פוריות, ההמלצה הרפואית תהיה לרוב התערבות ניתוחית.

המטרה המרכזית בניתוח היא להסיר את מוקדי המחלה וההידבקויות בצורה יסודית, תוך שימור מקסימלי של האיברים הבריאים. להסבר מעמיק על סוגי הניתוחים, ההבדל הקריטי בין כריתה לצריבה והיתרון בשימוש ברובוט דה-וינצ'י, מומלץ לעבור ולקרוא את הדף המורחב על ניתוח אנדומטריוזיס >>

מתי נשקלת כריתת רחם? במקרים מורכבים יותר, ובעיקר כאשר האישה סובלת גם מאדנומיוזיס (אנדומטריוזיס בתוך שריר הרחם) וסיימה את תכנון המשפחה, תיתכן המלצה לשלב כריתת רחם כחלק מהפתרון הכולל להפסקת הכאב והדימומים. למידע נוסף על פרוצדורה זו וההחלמה ממנה, ניתן לקרוא בדף המידע על ניתוח כריתת רחם >>

אנדומטריוזיס ופוריות: האם אוכל להרות?

החשש הגדול ביותר של נשים רבות המאובחנות עם אנדומטריוזיס נוגע ליכולתן להרות בעתיד. חשוב להתחיל בחדשות המרגיעות: אבחנה של אנדומטריוזיס אינה מעידה בהכרח על עקרות. נשים רבות עם המחלה הרות ויולדות באופן טבעי. עם זאת, הסטטיסטיקה מראה כי כ-30% עד 50% מהנשים המתמודדות עם אי-פריון, סובלות מאנדומטריוזיס ברמה כזו או אחרת.

כיצד המחלה מפריעה לכניסה להריון?

הקושי להרות נובע בדרך כלל משילוב של מספר גורמים:

• חסימה מכאנית: הידבקויות באגן עלולות לחסום את החצוצרות או לעוות את האנטומיה כך שהביצית והזרע אינם יכולים להיפגש.
• פגיעה באיכות הביצית: הדלקת הכרונית באגן יוצרת סביבה "עוינת" (רעילה) העלולה לפגוע באיכות הביציות ובסיכויי ההפרייה.
• ציסטות שחלתיות: אנדומטריומות ("ציסטות שוקולד") בתוך השחלה תופסות מקום ועלולות לפגוע ברזרבה השחלתית (כמות הביציות הנותרת).

מה ניתן לעשות?

החדשות הטובות הן שישנם פתרונות יעילים:

• ניתוח לשיפור הפוריות: במקרים רבים, ניתוח להסרת הנגעים, שחרור ההידבקויות והחזרת האנטומיה למקומה, משפר משמעותית את הסיכוי להריון ספונטני. הדיוק בניתוח (במיוחד בגישה רובוטית) קריטי כאן כדי לא לפגוע ברקמת השחלה הבריאה.
• טיפולי פוריות (IVF): הדלקת הכרונית באגן יוצרת סביבה "עוינת" (רעילה) העלולה לפגוע באיכות הביציות ובסיכויי נשים עם אנדומטריוזיס מגיבות לרוב היטב לטיפולי הפרייה חוץ-גופית.
• שימור פוריות: לנשים צעירות שטרם מעוניינות להרות אך סובלות ממחלה המערבת את השחלות, מומלץ לעיתים לשקול הקפאת ביציות כדי להבטיח את עתידן המיילדותי לפני ביצוע התערבות ניתוחית.