צניחת רצפת האגן

סוגי צניחת רצפת אגן

• צניחת רחם: הרחם שוקע לתוך הנרתיק.
• צניחת מעי דק: חלק מהמעי הדק נלחץ כלפי דופן הנרתיק העליונה.
• צניחת חלחולת: חלק מהחלחולת נדחף לדופן האחורית של הנרתיק.
• צניחת שלפוחית השתן: חלק משלפוחית השתן שוקע לתוך הנרתיק.
• צניחת נרתיק: כיפת הנרתיק שוקעת פנימה.

שכיחות התופעה

צניחת רצפת האגן היא מצב שכיח, במיוחד בקרב נשים לאחר לידה ובגיל המעבר. ההערכות הן שכ 30% עד 50% מהנשים יחוו צניחת רצפת אגן בדרגה כלשהי במהלך חייהן. חשוב לדעת שאת לא לבד, ושישנם טיפולים יעילים שיכולים לשפר משמעותית את איכות החיים.

גורמי סיכון לצניחת האגן

הגורמים העיקריים לצניחת רצפת האגן הם היחלשות או פגיעה בשרירים וברקמות התומכות באיברי האגן. גורמים אלו כוללים:

• הריונות ולידות: לידות וגינליות, במיוחד לידות מרובות או לידות של תינוקות גדולים, הן גורם סיכון משמעותי.

• גיל המעבר: ירידה ברמות האסטרוגן עלולה להחליש את רקמות החיבור.

• גנטיקה: נטייה משפחתית לצניחת איברים.

• עצירות כרונית: מאמץ ממושך בעת יציאות עלול להחליש את רצפת האגן.

• שיעול כרוני: מחלות ריאה כרוניות הגורמות לשיעול ממושך.

• הרמת משאות כבדים: באופן קבוע או לאורך זמן.

• השמנת יתר: משקל עודף מפעיל לחץ נוסף על רצפת האגן.

• ניתוחים קודמים באגן: כריתת רחם, למשל, יכולה להשפיע על תמיכת רצפת האגן.

תסמינים

התסמינים תלויים באיבר הנפגע, אך עשויים לכלול:

• תחושת לחץ או כבדות באזור האגן.
• קושי במתן שתן או בפעולת המעיים.
• דליפת שתן (במיוחד בעת שיעול, עיטוש או מאמץ).
• כאבים בגב התחתון.
• אי נוחות בעת קיום יחסי מין.
• תחושה של בליטה בנרתיק.

אבחון

אבחון צניחת רצפת האגן מתבצע לרוב על ידי רופא/ת נשים (גינקולוג/ית) או אורו-גינקולוג/ית (מומחה/ית ברפואת רצפת האגן). האבחון כולל בדרך כלל את השלבים הבאים:

אנמנזה (תשאול רפואי)

הרופא ישאל שאלות מפורטות לגבי:

• התסמינים: סוג התסמינים, מתי החלו, מה מחמיר או מקל עליהם, השפעתם על חיי היומיום ועל קיום יחסי מין.
• היסטוריה רפואית: מחלות רקע, ניתוחים קודמים (במיוחד באזור האגן), תרופות קבועות.
• היסטוריה גינקולוגית ומיילדותית: מספר הלידות, סוג הלידות (וגינלי, קיסרי, מכשירני), משקל התינוקות, הריונות מרובי עוברים, בעיות גינקולוגיות קודמות.
• אורח חיים: עיסוק (הרמת משאות כבדים), פעילות גופנית, הרגלי יציאות (עצירות), שיעול כרוני.

בדיקה גופנית

• בדיקה כללית: בדיקת בטן ולעיתים גם בדיקה רקטלית (של פי הטבעת).
• בדיקה גינקולוגית: בדיקה חיצונית של אזור הנרתיק ופי הטבעת, ובדיקה פנימית באמצעות ספקולום (מכשיר המאפשר לראות את דפנות הנרתיק ואת צוואר הרחם).
• הערכת תפקוד רצפת האגן: בדיקת כוח שרירי רצפת האגן.

בדיקות נוספות (במידת הצורך)

במקרים מסוימים, ייתכן שיהיה צורך בבדיקות נוספות כדי לקבל תמונה מלאה יותר של המצב או לשלול בעיות אחרות:

• אולטרסאונד רצפת האגן: הדמיה של איברי האגן והרקמות התומכות.

• בדיקות אורודינמיות: בדיקות להערכת תפקוד שלפוחית השתן ודרכי השתן התחתונות. רלוונטי בעיקר אם יש תלונות על דליפת שתן או קושי בהתרוקנות.

• MRI אגן: במקרים מורכבים, הדמיית MRI יכול לספק מידע מפורט על האנטומיה של האגן.

אפשרויות טיפול בצניחת רצפת האגן

הטיפול בצניחת האגן תלוי בחומרת התסמינים ובסוג הצניחה. אפשרויות הטיפול כוללות:

טיפול שמרני

• תרגילי חיזוק לרצפת האגן (תרגילי קיגל): חיזוק שרירי רצפת האגן יכול לשפר את התמיכה באיברי האגן ולהקל על תסמינים קלים.
• שינויים באורח החיים: ירידה במשקל (אם יש צורך), הימנעות מהרמת משאות כבדים, טיפול בעצירות.
• שימוש בהתקן פסארי (vaginal pessary) : התקן סיליקון המוחדר לנרתיק כדי לתמוך באיברים הצונחים. פתרון לא ניתוחי, אך דורש התאמה והחלפה תקופתית.

טיפול הורמונלי

• אסטרוגן מקומי (קרם, טבליות, טבעת): בעיקר לנשים לאחר גיל המעבר. משפר את איכות רקמות הנרתיק והאגן, מקל על יובש ותסמינים קלים של צניחה. עשוי לשמש כטיפול משלים לתרגילים או פסארי, או לפני ניתוח. לרוב אינו מספיק לצניחה חמורה.

טיפול ניתוחי

• ניתוחים מסורתיים (פתוחים או לפרסקופיים): מטרתם לתקן את הפגם ברקמות התומכות ולהחזיר את האיברים למקומם. קיימות גישות ניתוחיות שונות, כולל שימוש ברשתות סינתטיות.
• ניתוח רובוטי דה וינצ'י: גישה זעיר-פולשנית לתיקון צניחת רצפת האגן.

שיקולים לפני ניתוח

לא כל מקרה של צניחה מחייב ניתוח. צניחה קלה עד מתונה שאינה גורמת לכאב או לאי נוחות אינה מחייבת קבלת טיפול כלל.

להלן השיקולים המנחים בהחלטה אם לנתח:

• חומרת התסמינים והשפעתם על איכות החיים.
• יעילות הטיפולים השמרניים.
• סיכונים וסיבוכים אפשריים של הניתוח.
• זמן החלמה והגבלות לאחר הניתוח.
• תכנון הריון עתידי.