גידולים שפירים בכליות

גידולים שפירים בכליות יכולים להופיע במגוון צורות וגדלים, כאשר כל סוג מתאפיין במאפיינים ייחודיים משלו. חשוב להכיר את הסוגים השונים על מנת להבין את אפשרויות האבחון והטיפול. הנה כמה מהסוגים הנפוצים ביותר:

אנגיומיוליפומה (AML)

• גידול שפיר המורכב משלושה סוגי תאים: שריר חלק, כלי דם ושומן.
• לרוב אינו גורם לתסמינים, אך גידולים גדולים עלולים לגרום לכאב או לדימום.
• נפוץ יותר בקרב נשים בגיל הפוריות.
• ניתן לאבחן באמצעות בדיקות הדמיה כמו CT או MRI.
• לרוב אינו מצריך טיפול, אלא אם כן הוא גורם לתסמינים או גדל במהירות.

אונקוציטומה

• גידול שפיר המורכב מתאים גדולים הנקראים אונקוציטים.
• לרוב אינו גורם לתסמינים ומתגלה במקרה בבדיקות הדמיה.
• קשה להבדיל בינו לבין גידול סרטני בבדיקות הדמיה, ולכן לעיתים יש צורך בביופסיה או בניתוח.
  
  

ציסטה כלייתית פשוטה

• שקית מלאה נוזל שנוצרת בכליה.
• ציסטות בכליות הן תופעה שכיחה מאוד, במיוחד ככל שאנו מתבגרים. למעשה, כ-25% מהאנשים מעל גיל 40 וכ-50% מהאנשים מעל גיל 50 סובלים מציסטה אחת או יותר בכליות.
• לרוב אינה גורמת לתסמינים ואינה מצריכה טיפול.
• ציסטות גדולות עלולות לגרום לכאב או ללחץ על איברים סמוכים.
  
  

ליפומה

• גידול שפיר המורכב מתאי שומן. ליפומות נפוצות למדי בגוף, אך ליפומה בכליה היא ממצא נדיר יחסית.
• לרוב לא גורמת לתסמינים, אלא אם כן היא גדולה מאוד ולוחצת על איברים סמוכים.
• ניתן לאבחן באמצעות בדיקות הדמיה כמו CT או MRI.
• לרוב אינו מצריך טיפול, אלא אם כן הוא גורם לתסמינים.
  
  

פיברומה

• גידול שפיר המורכב מרקמת חיבור. פיברומה בכליה היא ממצא נדיר.
• לרוב לא גורמת לתסמינים.
• ניתן לאבחן באמצעות בדיקות הדמיה כמו CT או MRI.
• לרוב אינו מצריך טיפול.
  
  

המנגיומה

• גידול שפיר המורכב מכלי דם. המנגיומות בכליה הן נדירות.
• לרוב לא גורמת לתסמינים, אך במקרים נדירים עלולה לגרום לדימום.
• ניתן לאבחן באמצעות בדיקות הדמיה כמו CT או MRI.
• לרוב אינו מצריך טיפול, אלא אם כן הגידול גורם לדימום.
  
  

אדנומה כלייתית

• גידול שפיר שמקורו בתאי האפיתל של הכליה. אדנומות כלייתיות נפוצות יחסית.
• לרוב לא גורמת לתסמינים.
• בדיקות הדמיה כמו CT או MRI. לעיתים קשה להבדיל בין אדנומה כלייתית לגידול סרטני בבדיקות הדמיה, ולכן ייתכן שיהיה צורך בביופסיה.
• לרוב לא מצריך טיפול, אלא אם כן הגידול גדול מאוד או שיש חשש לממאירות.

 גורמי סיכון

בעוד שגידולים שפירים בכליות יכולים להופיע אצל כל אחד, ישנם מספר גורמים המעלים את הסיכון להתפתחותם:

• היסטוריה משפחתית של גידולים בכליות, בין אם שפירים או ממאירים, מעלה את הסיכון לפתח גידול שפיר.
• ישנם מספר תסמונות גנטיות נדירות הקשורות לסיכון מוגבר לגידולים בכליות, כמו טרשת נפוצה ומחלת פון היפל-לינדאו.
• גברים נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח גידולים שפירים בכליות בהשוואה לנשים. (למעט באנגיומיוליפומה השכיחה יותר בקרב נשים).
• הסיכון לגידולים שפירים בכליות עולה עם הגיל.
• גידולים אלו שכיחים יותר בקרב אנשים מעל גיל 50.
• מחלות כליה כרוניות ומחלות כליה פוליציסטיות מעלות את הסיכון לפתח גידולים שפירים.
• גורמים אחרים (עישון, חשיפה לחומרים מסוימים כגון קדמיום ואסבסט, השמנת יתר, תזונה).

תסמינים

לרוב אין תסמינים בשלבים מוקדמים והם מתגלים במקרה בבדיקות הדמיה. בשלבים מאוחרים יותר, התסמינים הנפוצים הם:

• דם בשתן (hematuria): הופעת דם בשתן, גלוי או מיקרוסקופי, עשויה להיות סימן לדימום מהגידול.
• גוש שניתן למשש בבטן.
• כאבים: כאב עמום ומתמשך באזור המותניים או הבטן עשוי להעיד על גידול גדול הלוחץ על איברים סמוכים.
• במקרים נדירים, גידול גדול עשוי לחסום את זרימת השתן מהכליה, ולגרום לכאב, לזיהומים ולפגיעה בתפקוד הכליות.
• תחושת מלאות בבטן: גידול גדול עשוי ללחוץ על איברים בבטן ולגרום לתחושת מלאות או נפיחות.
• אנמיה: במקרים נדירים, גידולים גדולים עלולים לגרום לאנמיה עקב דימום כרוני.
• יתר לחץ דם: גידולים מסוימים עשויים להפריש הורמונים המשפיעים על לחץ הדם.

אבחון

גידולים שפירים בכליה, לרוב אינם גורמים לתסמינים. גילויים לרוב אקראי, תוך כדי ביצוע בדיקות הדמיה מסיבות אחרות. אבחון מדויק של גידולים אלו חיוני כדי להבדילם מגידולים ממאירים ולקבוע את דרך הטיפול המתאימה, אם בכלל.

• בדיקה גופנית, הכוללת מישוש בטן, עשויה לסייע בזיהוי גידולים גדולים, אך אינה מספקת לאבחנה ויש להשלים אותה בבדיקות הדמיה.
• בדיקת אולטרסאונד מאפשרת לזהות גידולים בכליה ולהעריך את גודלם ומיקומם.
• בדיקת CT, מספקת תמונות מפורטות של הכליות ומאפשרת אבחנה מדויקת יותר של סוג הגידול.
• MRI, היא בדיקה רגישה ומדויקת במיוחד, המאפשרת להבדיל בין סוגים שונים של גידולים ולזהות מאפיינים חשודים.
• ביופסיה מאפשרת לאשר את סוג הגידול ולשלול ממאירות. הבדיקה נעשית במקרים בהם יש ספק באבחנה על סמך בדיקות ההדמיה.
• בדיקות דם ושתן.

טיפול

גידולים שפירים בכליה, לרוב אינם מצריכים טיפול אקטיבי. גישה זו נובעת מהעובדה שהם אינם מתפתחים לסרטן, לרוב אינם גורמים לתסמינים, ואינם פוגעים בתפקוד הכליות.

עם זאת, במקרים מסוימים, כאשר הגידול גדול, גורם לתסמינים, או קיים חשש לממאירות, ייתכן שיהיה צורך בטיפול.

• מעקב שמרני: המעקב כולל בדיקות הדמיה תקופתיות (אולטרסאונד, CT או MRI) כדי לוודא שהגידול אינו גדל או גורם לתסמינים.
• טיפול תרופתי: במקרים מסוימים יתכן שיומלץ על טיפול תרופתי כדי להקל על תסמינים, כמו כאבים או לחץ דם גבוה. טיפול תרופתי עשוי לכלול משככי כאבים, תרופות להורדת לחץ דם או תרופות אחרות בהתאם לסוג הגידול והתסמינים.
• אמבוליזציה: זוהי פרוצדורה לא ניתוחית שבה מחדירים צנתר לעורק המספק דם לגידול. לאחר מכן, מזריקים חומר דרך הצנתר כדי לחסום את אספקת הדם לגידול, מה שגורם לו להתכווץ. אמבוליזציה משמשת לעיתים קרובות לטיפול בגידולים גדולים או מדממים.
• אבלציה: זוהי פרוצדורה זעיר פולשנית שבה משתמשים בחום או בקור קיצוני כדי להרוס את הגידול. אבלציה עשויה להיות אופציה במקרים מסוימים, במיוחד עבור חולים שאינם מועמדים טובים לניתוח.
• ניתוח להסרת חלק מהכליה: בניתוח זה, מסירים רק את החלק של הכליה המכיל את הגידול. ניתוח זה עדיף על פני הסרה מלאה של הכליה, מכיוון שהוא משמר את תפקוד הכליות.
• ניתוח להסרת הכליה: ניתוח זה מבוצע רק במקרים בהם לא ניתן להסיר את הגידול מבלי לפגוע בכליה, או במקרים של חשד גבוה לממאירות.